אז כן , הבוקר , בזמן טיול עם הכלב שלי
השתטחתי על ריצפה
כי הוא ראה כלב
וממש רצה להכיר
ואני...פחות...
קיצור , פתאוםםםם משך ממש חזק ורץ אלי
ואני ניסיתי לבלום את הריצה שלו...אבל 50 קג׳ לא עוצרים מסתבר...
אז מצאתי את עצמי על האדמה
ולרגע חשבתי...
מה זה היה?
מה עובר עליו (כלב חמוד בדרך כלל...אבל עדיין כלב)
ואיך אני לא משתלטת עליו כבר?!
ומה זה צריך להיות???
ואז הבעל של הכלב השני שאל
״את בסדר?״
ואני בוקדת...וכן! הכל בסדר!
והוא שואל שוב
ואני עונה לו שוב שכן...וחושבת בנוסף ״וזה לא ברור מאליו!״
אחרי הבהלה הרגעית, וההרגעה המלאה שהגיע אחריה, אני קמה וחוזרת וממשיכה את הטיול עם הכלב,
מתוק אבל וואלה עצבן לרגע...
ואני זוכרת שלפני רגע, בידיוק לפני הנפילה, חשבתי ״איזו מתנה זאת שאני יכולה שוב לטייל איתו...הכאב כבא לא מגביל אותי!!!״
כזה פשוט טיול עם כלב וכזה לא ברור מאליו מסתבר אחרי שהגוף כאב מידי 3 שנים וחצי כדי אפילו לנסות
״כמה מזל יש לי!״
ובמקום כעס הודיה התחילה (חזרה!) למלא את הגוף ואת הלב!
ואז התחילו לי בראש תמונות של סרטים ...כאלה של האנשים האלה שאתה רואה לא רק משתטחים אלא ממש נגררים למרחקים....כמו בסרטים מצויירים
ואז התחלתי ממש לצחוק בפנים
לא יודעת איך בעל הכלב השני לא התפוצץ מצחוק על המרא שלי
איזה מצחיק זה היה
עוד כמה צעדים ואז נפלה התובנה...
הייתי יכולה להתמקד בלא נעים של סיטואציה...ובמקום עלו בי מחשבות ורגשות אחרים ואותם בחרתי
אני בוחרת להודות, לצחוק, להינות להתמקד בנעים לי
וזאת תודעת שפע
לבחור בכל רגע לאיזה מחשבות להקשיב
לאיזה רגש להתחבר
להסכים לתת ללב להתרחב ולהינות מהחיים
ויום מקסים גם לכם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה