כשבא לזרוק את הכל לעז...
וכשנמאס עד יאוש...
מה עושים?
ואם הדברים ההכי מטלטלים אותנו הם בעצם הדרך לחזור לאיזון?
זאת השאלה שעלתה השבוע כי זה היה שבוע מטלטל ברמות על 🤯
אז שוב סיפורי שיפוץ
וכן...עוד לא נגמר
וכל שבוע, וכל בעל מקצוע בא עם אותו סיפור
ואני, כשאני רואה דפוס שחוזר על עצמו, ובעיקר כשכמה אנשים שונים ״עושים
לי״ את אותו דבר, אני מבינה שיש פה משהוא שלא פתרתי ודורש התיחסות (כמו
כשאם כולם מעצבנים אותך, הבעיה אולי לא אצלם 😉)
והתשובה הייתה דווקא די מפתיע ...בסוף 😅
אז שוב השבוע
איש מקצוע בא עם המלצה
שוב התרשמנו ממנו לטובה
שוב הבטיח לו״ז קצר ונפלאות
ושוב הבריז
ושוב לא תיקשר
ושוב לא כיבד את המילה שלו
ושוב לא כיבד את הזמן שלנו
ושוב ״תקע אותנו״ עם שבוע על משהו שיכל לקחת יום
...
ואני אומרת סבבה שכולם סובלים בשיפוץ, שיש אילוצים, שיש בלתמים ואיחורים
אבל
1- אני לא מאמינה שזה חייב להיות ככה - וזה תלוי בנו❣️(ועוד אסביר על זה)
2- כשסיטואציה חוזרת אחד לאחד על עצמה כמה פעמים, היא באה להעיר ובהחלט להאיר בנו משהו חשוב
אז ישבתי וחשבתי וחשבתי
בין התסכול, היאוש ומה ביניהם
כי גם זה עלה מאוד חזק
והרגשתי ובחנתי
מאיפה אני מכירה את התחושות האלה ביני לבין עצמי
ובעיקר איך אני פותרת אותם ביני לבין עצמי - מה אני יכולה לעשות אחרת בתוכי כדי להרגיש שוב נועם, קלילות, זרימה, הכלה ואהבה
ולחזור לסמוך על היקום ?
ושם נפל האסימון שלי ❣️
כל זה עירער את האמונה ביקום כפי שאני רואה אותו: בעדי ולמעני ❣️
וזה פתאום הרגיש סוג של מבחן
וכמה אני מסוגלת להאמין שאני יכולה לבחור בטוב כשנרגיש שרוב הבחירות שמוצגות בפניי לא רק לא נעימות אלא ממש לא מרגישות כבחירה שלי 😏
אבל זה כל הפטנט
אם אני מאמינה שהבחירה שלי
אז זה למצוא איפה היא
גם כשהיא מתחבאה ממש טוב
כי זה מה שעושה לי טוב
ועם זה אני רוצה לחיות
ואני בוחרת לאן לתת את כל התשומת לב שלי
את זה הבנתי כשהאיש שאיתי אמר ״מתישהו אני אתפוצץ 😬 אני אוגר ואוגר ומתישהו אני אצטרך להוציא את כל זה...״
ואז הבנתי,
שהבחירה בידינו
או לתת לכל זה לקלקל את הזמן, הבריאות, האמונות וההוויה שלי
או לא 😉
אז בחרתי שדווקא זה יחזק אותי
הפוך על הפוך
על כל מה שכביכול עירער
החלטתי דווקא להאמין בזה עוד יותר 😅😜
הרי אני לא מחוייבת למסקנה אחת שנכתבה מראש
ואם לי מרגיש שעושה לי טוב להתמקד בלסמוך על עצמי במקום בלא לסמוך על אחרים 💪😉 זכותי ❣️
ומהמקום הזה אני יכולה להגיד בכנות שזה לא שלא נהנתי לכעוס ולהביע את עצמי
ובכל העוצמה מרוב עצבים ותסכול, וכן אהבתי את ההזדמנות לצעוק ולשנוא, בלי
לעצור את עצמי לרגע
ואחרי הפרץ אנרגיה המעיר חלקים שאני לא נוהגת לפתח בי
חזרה התחושה וההבנה שהכל רגעים בחיים, והשאלה מה אני בוחרת להרגיש ברגע הבא
אז אחרי כמה שעות טובות (שממש לא הרגישו טובות 😅) בחרתי להפסיק כדי לתת שוב מקום למה שעושה את החיים שלי הקסם שהם : שלווה ❤️
אז אולי לא חקרתי מספיק
ואולי לא התבוננתי מספיק פנימה ואני בהכחשה
או אולי מצד שני אני חיה בלהלהלנד ולא מחוברת למציאות
ואולי אני צודקת
ואולי....
לא רלוונטי
כל מה שרלוונטי זה שבחרתי
ולרגע הזה זה מרגיש לי נהדר 🥰
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה