יומן מסע
היום ה-6
בדרך לפושקר 
ושוב מתחילות עם פנימיאלים...והפעם הגוף מדבר איתי...היום בו אני מבינה שאני לא ממש רוצה להקשיב לו בזמן האחרון.,,לא כשכואב הגב, לא כשהמשיך למרות הטיפולים, לא כשהמשיך למרות התרופות והזריקות...מתנגדת להקשיב לגוף שלי כי אני מפחדת שהוא יגיד לי ״עצרי!״ ״תחזרי אחורה!״ ״את לא יכולה!״ כי איפהשהו שאני עדיין מאמינה שהחיים שאני בוחרת לעצמי גדולים עליי...אבל איך יכול להיות שלאהוב זה גדול עליי? שלהיות מי שאני יהיה גדול עליי?
אז בוא ביחד גופי האהוב תזכיר לי כמה השקט והשלווה עושה לנו טוב, וכמה עשיה למהלב נותנת לנו כוחות!
די להתערבב, די להתערר...אני אני!! וזה השלם שלי לעצמי ולעולם!
להאמין בכוח שלי!!!! לא מתוך כוחנות אלא מתוך מוכחות!!!!!
מה שאני לא יודעת לא עושה אותי קטנה, לא עושה אותי פחות...רק עושה אותי אני...אני היום!
יום שיחרור!! יום להנשיר את מה שאני לא רוצה עוד! יום למצוא את האמת שלי מתחת לערפל שהתפשט ועמעם אותה!
ואל תשכחו...זה היום שלמדתי שמים ששותים לא נספגים כולם בגוף ;-)
בלי סטרס ובלי רעש...זה המוטו! זאת דרך חיים! וכל פעם שאני סוטה ממנה אני מרגישה כמה השבילים הצדדיים גוזלת ממני חיים...
שקט ושלווה! זאת הכמיה של כל יום...יש ימים שהן ההוויה, ימים שהם החיפוש, ימים שהם הולכים לאיבוד, ימים של שיחרור וחזרה הביתה....יש ימים...ושקט ושלווה תמיד חלק מהם...כך או כך ;-)
בתוך זה.,,עצירה במקדש ג׳ן ...תדר של אמונה באדם, קצת נאיביות ואוטופיה...
#יומן_מסע_בהודו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה