יום חמישי, 28 במרץ 2019

An happy woman's diary #12

מיומנה של מאושרת #12

יש 2 נושאים בהם, אמיתי, יצרתי מציאות - אחד זה לצאת מהדיכאון או הדיכדוך שליוו אותי שנים
והשני זה זוגיות ❤️
ובעקבות החתונה של בן המדהים והמיוחד שלי, הנה כמה תובנות שאספתי על זוגיות 😍
כאלה שאשמח לחלק איתו אם ישאל אותי 😘
1- תובנה הראשונה בחשיבות 💪, ושגיליתי אחרונה 😬, זה שזוגיות לא ממש תלויה בבן זוג 😜
ואני אסביר את עצמי לפני שתקפצו
מי בזוגיות ולא מכירה את התחושה שעם הבעל היה מתנהג אחרת הכל היה מרגיש שונה...אם היה מפנק אותי יותר, אם היה מחמיא לי יותר, אם היה חושק בי יותר, אם לא היה משאיר אותי לבד עם המטלות של הבית, אם...ואם...ואם....
לא כל כך מזמן הבנתי שזה ממש לא תלוי בו כל ה״אמים״ האלה! הם תלויים בי❣️
אם מה שאני רוצה זה להרגיש ראויה לאהבה ותמיכה ופירגון...זה תלוי רק בי!
כל אלה דווקא התחילו לקראות בזוגיות, ברגע שנתתי אותם לעצמי, ברגע שהסכמתי באמת לקבל אותם! כל כך הסכמתי לקבל אותם שלא התנאתי אותם בדבר או באיש 😉.
הסכמתי שמגיע לי ושאני אקבל!
אצלי זה היה עיניין של להסכים עם תחושת ערך עצמי ושייכות - 2 נושאים שדרך אגב גם מאוד השפיעו על הדיכדוך והיציאה ממנו- שפשוט לא הייתי נותנת אותם לעצמי.
עד שיום אחד תפס אותי שד ונלחמתי עליהם. אבל, כל עוד ציפיתי שיבואו מבחוץ הייתה פה מלחמה קשה. אז נלחמתי, לא ויתרתי! החלטתי שיהיה אשר יהיה אני ארגיש מלאת ערך ושייכות.
אז מה עשיתי, כשהבנתי סופית שממנו זה לא יבוא? נתתי אותם לעצמי! כל פעם ששאלתי את עצמי אם אני שווה עניתי ״כן!!!״, כל פעם שעלתה בי תחושת חוסר שייכות הסתכלתי על זה כמו שזה, סרט בראש שלי ושיניתי את התסריט.
עד שזה תפס 👍.
עד שהשתכנעתי והשאלות עלו הרבה פחות,
עד שהפנמתי וכן בא בקלות מבפנים ובטבעיות.
עד שהמלחמה הפנימית בין הקולות המאמינים בי והאלה שפחות נפסקו. אז יכולתי להינות מהתחושות, מההוויה שאין עליי ושאם אני לא שייכת זה כבר רק בגלל, שלי, זה לא מתאים.
ברגע שהורדתי מהזוגיות שלי את התיק הענק הזה של להרגיש מלאה, מסופקת, שווה, מוחמת...קיבלתי את כל זה גם ממנו ❤️ ובענק 😍.
ילד יקר שלי, אם אתה שואל את עצמך שאלות על עצמך, על תתצפה ממנה לתת לך את התשובות, אם אתה מרגיש שחסר לך משהו בחיים אל תצפה שהיא תתן לך להרגיש אותם.
אם זה לא בא מבפנים זה לא עובד, זה לא מורגש, זה לא ממלא.
כי פייר אני בטוחה שקיבלתי כבר מזמן לא מעט ממה שרציתי אבל אני לא הצלחתי להתמלא מזה. וסביר גם שלא מעט מזה פשוט מנעתי מעצמי כי מבפנים לא היה שום אישור שמגיע לי או שזה אמיתי.
זוגיות היא דרך נהדרת לעשות עבודה עם עצמינו. שם פוגשים את השדים ההכי עמוקים.
אז על כל דבר שאתה רוצה ומצפה ממנה ושהיא לא נותנת, אל תאשים אותה, גם על תאשים את עצמך, רק תתבונן למה אתה עוד לא מסוגל לתת לך את זה לעצמך, מה אתה מחפש להרגיש באמת ותמצא בכל דרך אפשרית לתת את זה לעצמך!
זה סוד גדול וענק שלא מלמדים אותו בשום מקום, וגם לי אתה יודע, לקח לי זמן לעלות עליו. אבל היום הוא המתנה הכי גדולה שקיבלתי (חוץ ממך ואחים שלך 😍). כי זה באמת כיף לקבל מבחוץ מה שאתה מחפש להרגיש מבפנים, והיום אתה רואה זה קורה מלא, פשוט כי הפסקתי להתנות את זה במישהו אחר, כי הבנתי זאת אחריות שלי ורק שלי❤️ .


#מיומנהשלמאושרת
#תובנותעלזוגיות

יום חמישי, 21 במרץ 2019

An happy woman's diary #11



מיומנה של מאושרת #11
על דכאון ואיך יוצאים ממנו.
השבוע אסטה ממנהגי ובמקום לסכם ולספר מה עבר עליי רק השבוע, בא לי לספר לכם למה כל כך חשוב לי להיות מאושרת!
מעבר לעובדה שנראה לי שכולם רוצים את זה, 
השבוע פגשתי 2 נשים מדהימות שאומרות על עצמן בפה מלא, לפחות לאוזניי, שהן בדיכאון
וכל כך כאב לי!
מצד אחד אני לא מבינה איך נשים עוצמתיות כאלה מרגישות כך עם כל האוצרות שבתוכן ובחייהן, ומצד שני אני כל כך יודעת על מה הן מדברות...
משם גם אני מגיעה...
מהתחושה הזאת של בור ללא תחתית וללא דרך יציאה 
מהתחושה הזאת שכביכול שום דבר לא יוכל להקל עליי...
תקופה אחרת בחיי ועדיין כל כך ברורה בזכרון

אבל בעיקר חשוב לי לספר לכם איך אני יצאתי ממנה
כי זאת כל המטרה שלי! לתת גם לכם לחיות באושר 
וזה אפשרי😍
זאת, דרך אגב, הבעיה הכי גדולה עם דיכאון: אין שמץ של תקווה ומאוד קשה למי שזקוק לעזרה להושיט יד ולקבל אותה.
אבל אני לא מתייאשת 
כי אני מאמינה ששווה, שאפשר ולפעמים אפילו מילה אחת יכולה להתחיל את תהליך ההחלמה
כי זה תהליך 
ויש דרך 
וזהו תהליך שהוביל אותי בסופו של דבר לחיים שהם אולי שמחים באקסטרים, אבל באמת עדיף 😉😍

אז ממה ששמעתי מהן, נזכרתי בכמה טיפים שעשו אצלי את כל ההבדל 
ומקווה שגם יעזרו לכם
(דרך אגב לא חייבים להיות בדיכאון כדי ליישם אותם - הם עושים טוב לכולם)

1- חיבור לכאן ועכשיו - החיים שלנו לרוב נראים ומרגישים לא מספקים כאשר אנחנו תלויים בעבר או בעתיד...בעבר הייתי ככה, עשו לי ככה, נפגעתי מ...
בעתיד אני רוצה להגיע ל..., איפה אני ואיך אשיג את השאיפות שלי, אני ממש לא בכיוון 
אבל חכי רגע! מה עכשיו? מה עם הרגע הזה?! את נושמת! את חיה! זאת מתנה!!! כן מתנה! אם את לא מסתכלת קדימה ואחורה זאת מתנה! 
את זה הבנתי בשנה שעברתי שהייתי ללא תעסוקה כלל. העסק התפרק, הגוף קרס ולא נשאר לי אלא להשאר בבית ללא כוחות נפשיים ופיזיים ולא לעשות דבר...עקרונית זה הכי מפחיד והכי מדכא שיש...אבל בתוכינו קיים כוח החיים! והוא שנתן לי כנראה ברגעים הקשים ביותר, להבין את התובנות החשובות ביותר!
או קיי, אלה הם חייך...ונגיד שמעכשיו זה מה שיש...אין עבודה, אין בריאות, אין אפשרות ״לעשות מהחיים״ שלך שום דבר...אז מה זה החיים? מה זה שווה בכלל?
ואז הבנתי! 
החיים הם רק, אבל רק, אוסף של רגעים! את יכולה למלאאותם בכל מה שאת רוצה אבל בסופו של דבר הם יהיו אוסף של רגעים. אם אני מסתכלת עליהם כגוש, כמטרה, כמהות זה יכול ממש לתסכל אותי, אבל אם אני מסתכלת עליהם, על כל אחד בנפרד, מה רע? וזה הפך להיות המוטו שלי! למצוא מה טוב ברגע הזה! כי העתיד יכול להראות שחור, העבר לא מדהים כביכול, אבל אם אני מסתכלת על כל רגע בנפרד אז הכל טוב! בישיבה לא כואב לי, בשמש הכי נעים לי שבעולם, לנוח זה החלום של כולם ועוד אני עושה את זה על בסיס קבוע...ואת עוד רוצה להתלונן ולהרגיש רע עם זה? למה? 
תהני מהרגע! וזה מה שעשיתי!
וכשאת מתרגלת להינות מכל רגע זה מדבק! גם הרגע הבא מרגיש סבבה  
כי מעבר לאוסף של רגעים, החיים שלנו הם הרגשות שלנו, ההוויה שלנו. אם אני מצליחה להרגיש שמחה או נחת או רוגע אז אלה הם חיי. 
מכירים את זה שיש מיליונרים שיכולים להיות הכי אומללים בעולם? בזמן שעניים יכולים להרגיש אושר ועושר על מה שיש?! זה זה!!

וזה הדבר השני שתרגלתי
2- לחיות ללא פרשנות! 
מה זה אומר ומה ההקשר?
עוד משהו שמקלקל לנו את החיים הוא ההסתכלות והשיפוטיות שאנחנו מכניסים בכל דבר. לכל דבר אנחנו צריכים להכניס ציון, ערך, פרשנות... עד היום אני לא לגמרי מבינה למה המנגנון הזה בא באופן טבעי אצל כולנו, אבל מה שבטוח - בואו נפסיק איתו!
די לשפוט את עצמינו! ואם אפשר גם יהיה נחמד להפסיק לשפוט אחרים.
לא משנה מה אני מרגישה בואי נשאר שם בלי כתוביות והרחבות. אני שמחה אז אני שמחה. אני עצובה אז אני עצובה. זה הרגע וככה הוא מרגיש. אין לי מה לחפש למה, מאיפה זה בא, לאן זה יוביל, איך להעצים או לנטרל את זה...לא! אני נשארת ברגע הזה בלי לנסות ללכת קדימה או אחורה עם זה. אני פשוט עם הרגע הזה. והוא לא ״טוב״ או ״לא טוב״, הוא רגע...ורק שתדעו שלא משנה מה - הוא יעבור 😉 גם אם תנסו להחזיק בו חזק חזק, וגם אם תנסו להעיף אותו רחוק מכם, בלי שום קשר הוא יעבור. וזאת תובנה משחררת מאוד. הרגע הזה הוא מה שהוא ויבוא אחד אחר, שונה. אז על תלקי את עצמך, אל תבקרי את עצמך. זה לא עוזר בכלום. הרגע הזה כבר עבר, כבר אין לו משמעות אז תעברי לרגע הבא ותני לו לא להיות תלוי בדבר. פשוט רגע בלי כל מה שאת מצפה שהוא יביא, בלי להאמין שהוא תלוי ברגע הקודם. תני לו להכנס נקי...הוא יפתיע אותך, אולי אפילו לטובה 😍

3- קבלי את עצמך!!!
אנחנו חיים בחברה והיא מביאה איתה המון ״אמור״, את "אמורה" לחשוב ככה, אמורה להרגיש ככה, אמורה לרצות ככה, אמורה להגיע לאנשהו...
אז תעשו מה שאתם רוצים אבל אני שיחררתי את זה 😜. אני לא ״אמורה״ שום דבר. נכון לי סבבה, לא נכון לי אז אני לא עושה! פייר זה דורש קצת אומץ כי אם אני מאמינה שמצפים ממני, אני גם מאמינה שישפטו אותי על זה שאעשה או לא אעשה. וזה הזמן להעיר את הקול שבתוכי שיודע, שזה הסרט שלי בראש בלבד, מה שאני מאמינה שיגידו. מאיפה לי תכלס?! אני לא בראש שלהם! וחוץ מזה אז מה אם יגידו? אז מה אם בן אדם יחשוב את זה עליי...ו? מה זה משנה? אם אני יודעת שאני והאמת שלי אחד, אז זה מה שחשוב! את זה שיעלו מחשבות עליי לא משנה כלום על החיים שלי. נגיד ואתם קוראים את הפוסט הזה ואתם אומרים לעצמכם ״איזה ארוך זה״, ״ומה יש לה שהיא מתפלספת כל פעם מחדש״, ״סתם שטויות כל זה״, ״היא הזויה האישה הזאת״....אז תסלחו לי אבל לא מעניין אותי 😬. אני מאמינה שזה יכול לעזור למישהו ולתרום לו ועם זה אני הולכת! אז למי שחושב אחרת וזה לא מתאים לו, סבבה, חופשי, זכותו של כל אחד מאיתנו להגיב מהמקום הרגשי שלו. ומעבר לזה, זה שאני מאמינה שזה יכול לעזור, גם לא ישנה כלום על החיים שלי...יש הרבה אנשים שאוהבים אותי ואנשים שלא... וזה בסדר 😍, אני עדיין אוהבת את עצמי, את החיים שלי וכל רגע ורגע עדיין מתקבל בברכה

אך כמו שאמרתי, הרגע הכי מאתגר הוא הרגע לחליט שאת לוקחת את החבל שמוציא אותך מהבור, ההחלטה הזאת שאפשר אחרת...
אז אני אמשיך לכתוב, להסביר, לשתף מהמציאות המאושרת שלי שתדעי שאפשר להרגיש אחרת  אפשר להרגיש טוב ושיש טעם לחיים שלך  יש כלים שעוזרים  עד שתשתכנעי ותרצי גם .

ובבקשה מכם, 
אם אתם מכירים מישהי שקשה לה, שלא מצליחה להתרומם, שרוצה, וגם אם היא אומרת שהיא לא רוצה את זה, זה לא באמת! (אני יודעת את זה מניסיון),
שלחו לה את הפוסט, ספרו לה עליי 
אפשר לצאת מהתחושה היומיומית של הדכאון 
אולי אפילו עד תחושת אושר וקלילות בחיים 

יום חמישי, 14 במרץ 2019

A happy woman's diary #10


מיומנה של מאושרת #10
אז יצירת מציאות היא המציאות שלי ❤️
אבל לא סתם, 
אני ממש חוקרת את זה 
כי זה לא מצליח תמיד 
וזה לא מצליח בהכל 
אז אני לומדת שיקרה עוד ועוד ושוב ושוב 
משחקת עם החיים
באמונה שהם שליטתי 
אם רק אדע איך עושים
אז כדי ללמוד ולהתאמן מצאתי פטנט מדליק : משחק חשיבה בפלפון 👍
איך ולמה משחק הוא האימון האולטימטיבי ליצירת מציאות?
1- כי אם אני רוצה לשחק עם החיים, אני קודם כל רוצה להבין איך אני משחקת, ללמוד מה הדפוסים שלי, מה עוצר אותי, מתי מצליח לי ובעיקר לתרגל לעשות אחרת ואיך להיות מומחית בזה 💪
2- כי זה קל ופשוט ומאפשר לי לתרגל בלי בתחושת פחד, וספק ומה יהיה...בקליל נו, זה סתם משחק 
אז זה מרגיש להסכים לעבור שינוי מהותי (כי זאת הכוונה) וכל זה בתחושה של הנאה מלאה ❣️ כמו שאומרים עם חיוך כל הדרך אל הבנק 😉
3- כי זה משחק שלגמרי מדבר על התפיסת חיים שלי - תהני ממה שיש , עם זה תשחקי ומזה תהני - שם הפתרון - אם תיהיה גם כל מה שמתווסף יפול למקום הנכון 😜
4- ועוד משהו - כמו בחיים - אם לא תמהרי ותחכי רגע כשאת קצת אבודה יבוא לך רמז מה הצעד הבא 😉 - את לא לבד אם את מסכימה לסמוך רגע 💪😍
וזה מתחיל מ2 הנחות בסיס:
1- המוח שלי כל יכול - הרי ידוע שאנחנו משתמשים רק ב10% ממנו אז כנראה אפשר יותר 😉
2- אם המוח שלי כל יכול גם אני 
ועם זה אני הולכת 👍
וזה מדהים כמה כבר למדתי על עצמי בזמן שכבר תרגלתי 
- דבר ראשון התחלתי עם תוצאה של 25.000 שלא הצלחתי לעבור חודשים - מהרגע שהחלטתי שאני יכולה עברתי ל75.000, כשהמטרה הייתה לפחות 100.000
- 130.000 הגעתי יום אחד שהייתי עם כמעט 40 מעלות חום ולולה מתה 🤣 אז כנרא שעדיף המוח המתפקד שמיטבו בהגדרתו שבשיגרה היא לא הדרך 🤣
- ראיתי איך כשאני רואה פתרון לפעמים היד שלי עושה משהו אחר ממה שהתכוונתי - מה שנקרה התת-מודע שלי לא תמים פה ב״כישלונות״ שלי
- ככל שאני מצליחה לפעול בהגיון אחר מן המוכר (וזה ממש הקטע הקשה) התוצאה טובה יותר 😬
- גם פה יש הפתעות לא צפויות - גם כשהכל נראה אבוד ונגד כל הסיכויים פתאום כל הלוח מתנקה וכל הסיכויים חוזרים להיות אפשרויות קיימות - אין אף פעם סיבה בטוחה להתייאש 💪 - שיעור ענק לחיים 😍👏👏
והכי אני מתרגלת לא לפחד להפסיד, להתאכזב, להאמין, לסמוך, ולפעול לפי האינטואיציה כי מה כבר יקרה 😉 וזה ממש מכניס את זה לחיי כי באמת, והפעם על כל דבר בחיים, מה כבר יקרה...אז זה לא יצליח? ו? העיקר שניסית 👍 ואם את שמה לב ככל שאת מנסה יש יותר סיכויים שזה יצליח 👏👏👏
אז יצירת מציאות עדיין בחקירה 
אבל אני כבר מצליחה טיולים של שעה עם הכלב כשבמשך 4 שנים לא העזתי לצאת איתו מהפחד שימשוך ובגלל הכאב ברגל - היום הוא כבר כמעט ולא מושך ולפעמים צריך לשבת ולנוח באמצע אבל השיפור אדיר וזאת תחושה מדהימה 😍
המטרה הבאה היא לרקוד בחתונה של הבן שלי 
סומכת על יקום שהוא גם יעזור לי לזה 💪
נ.ב. איך שסיימתי לכתוב את כל זה חזרתי למשחק לעוד אימון - הייתי באמצע, כמעט הפסדתי...אבל המשחק חזר על עצמו פעמיים שזה לא יקרה וברגע שמצאתי את הצעד הנכון כדי להמשיך זאת התוצאה שהגעתי אליה 🤣🤣 
אני אומרת לכם המשחק הזה הוא יצירת מציאות אחת קטנה...או גדולה 😜

יום חמישי, 7 במרץ 2019

An happy woman's diary #9


מיומנה של מאושרת #9
השבוע הזה הביא 2 מסקנות:
- 1 - רוגע מרזה 😜
- 2 - יצירת מציאות היא רצון שהופכת להוויה 
-
אז איך כל זה התחיל
בשבועות אחרונים אני מתמודדת עם שינוי הרגלים 😅
זה קטע מסתבר ממש לא ברור מאליו בשבילי 😬
כבר 3 שבועות ש״ויתרתי״ על אחת המשמרות שלי כשכירה, בימי שני בבוקר, למען הגדלת הפעילות כעצמאית 💪
שמחה וששון 👏👏👏
גם כי זה אומר שהקליניקה פתוחה יותר שעות 💕
וגם כי זה היה אחד מהימים בהם עבדתי 12 שעות והגוף ממש לא אהב את זה, אז אני חוזרת לשפיות 🤪
אבל יש פה קטע מעניין
כי אם הגוף התרגל ממש מהר לשינוי, הראש ממש לא 😳
כל עוד עבדתי במתכונת הישנה, הגוף היה בסטרס (בגלל התמודדות עם רעב ועייפות וחוסר הקשבה לצרכים בסיסיים) כי לא היה לו מתי לקחת פסק זמן אמיתי מ 7.00 עד 19.00 - אבל הוא מיד הבין שמשהו השתנה והתחיל להינות 😍 - בהרגשה של ״אוקיי 💪אז אין לחץ 👏👏, סבבה 👍, נוריד את רמת הרעב, נוריד את רמת החשקים (לוופל בלגי 🤣), ואיזה כיף לי!״
אבל הראש ממש לא
הוא עדיין שואל כל יום ״איזה יום היום? 😳״ כאילו שינו לו את כל הלו״ז...הוא גם לפעמים נכנס להתקף פניקה של שניה של ״אני אמור להיות במקום אחר לא? שכחתי משהו?״ ואז נרגע כמו שנלחץ, בשניה, כי נזכר ☺️.
וזה באמת סיקרן אותי להתבונן בתופעות הללו כל יום מחדש ולהבין
איך הגוף במיידי הוריד הילוך באופן טבעי וזורם
ואיך הראש לא הבין שהיה פה שינוי מבורך ונשאר בסטרס
כי מסתבר שברגע שהראש קישר בין ניירונים, מה שנקרה סיגל לעצמו הרגל, הוא ממש מתקשה לשנות את המסלול הליכה שלו אל ההרגל חדש.
ומזה הסקתי 2 מסקנות
1- סטרס פיזי מגביר רעב וחשקים לא הגיוניים (באוכל 😜) - אז כנראה שרוגע מרזה 😜 רק שתדעו 😉
2- שינוי הרגלים, גם לטובה, לוקחים זמן עד שהם הופכים לטבע שני ולמחשבות חדשות - מסתבר שיותר קל לאמץ הרגל חדש מאשר לאבד אחד 😳 ואת זה לא ידעתי 😬.
באמת, אם אני מסתכלת על החיים,
אם אני רוצה שמשהו חדש יכנס לחיי,
לא מספיק לרצות בזה צריך גם להרגיש את זה ושהמחשבות יהיו מתואמות. לא מספיק שאני אגיד שאני רוצה יותר זמן, אני צריכה גם לדעת ולהרגיש את שזה שיש לי 😉 וזאת בדרך כלל הבעיה של כולנו,
מה שהוביל לעוד פריצת דרך לקליניקה
כי אם עד עכשיו התמקדתי באהבה והשלווה שאני מאפשרת לאנשים שבאים אליי לטיפול, ככוח שמאפשר להם שקט פנימי שפותח את דלתות לעוצמות שבהם , השבוע הבנתי שאני עוזרת להם להפוך כל חלום למציאות כי אני מלמדת איך להפוך אותם להוויה 👏👏👏❤️ .
כדי להשיג משהו (או להפרד/להשתחרר ממשהו), לא מספיק לרצות...
זה לא יקרה עד שהמחשבה והרגש יתחברו להוויה ולתודעה ❣️
וזאת בדיוק המומחיות שלי 😍
לא רק לחשוב ולהרגיש אלא לחיות בתודעת שלווה 💕
גדול ❤️
אז היה שוב שבוע מקסים וחשוב 💪
ושיהיה לנו סוף שבוע מדהים 💕

יום שישי, 1 במרץ 2019

An happy woman's diary #8


מיומנה של מאושרת #8
גם השבוע יצירת מציאות כיכבה 
רגע קטן בשבוע שעשה את כל ההבדל 😍

אני באמת מאמינה שאפשר לייצר מציאות - אני מאמינה שזאת אפשרות שניתנת לכולם אם רק נרצה ללמוד איך זה עובד ולהתאמן על זה 💪
ועדיין כל פעם שזה קורה אני מתפלאה וצוחקת כי גם אותי זה עדיין מפתיע 😜.
והשבוע זה שוב קרה: יצרתי מציאות 👏👏👏

החלטתי שאני הולכת לקנות לחם! 
עד כאן שום דבר מאוד מיוחד למרות שלא לא כל שבוע אני מסכימה לזה אבל הפעם היה ממש בא לי❣️
ליד הבית יש מאפיה חדשה שמכינה לחם מקמח מלא, בלי שמרים ועם שיאור כך שבכלל לאכול מהלחם אגוזים שלהם זה מרגיש לאכול נכון, והכי ישוב זה פשוט טעים 😉. אז החלטתי שאני מפנקת את עצמי 👍.
הבעיה היחידה היא החניה 😬.
בכללי לא מתה על חניות, אבל במרכז ליד הבית לא רק שלעיתים רחוקות יש חניות פנויות אלא הן מרגישות לי צפופות... קשה למצוא, קשה להכנס, קשה לצאת ..אז בדרך כלל החוק שלי הוא שרק אם יש מקום חניה נוח אני חונה 😬, כי מה שאני לא אוהבת אני לא עושה, סוג של כלל החיים ״בנעים ובנוח אם לא, אז לא״.

אז באמת כפי שהמחשבות שלי הנחו אותי, מצאתי את עצמי, בחניה צפופה, עם בקושי מקום אחד לחנות בו אבל הטעם של הלחם כבר היה לי בפה אז בקושי ובחשש חניתי. היה כל כך בא לי על הלחם הזה שאמרתי לעצמי ״תתמודדי! שווה!״.
איך שיצאתי מהאוטו אמרתי ״ואם אפשר שהמכוניות שלידי לא יהיו כשאחזור יהיה ממש נהדר 💪לא בא לי להתאמץ גם לצאת מהחניה הזאת״ בכוונה ליקום שישמע כי למה לא 😜.
איך שאני אומרת את זה אני כבר רואה תנועה של אנשים אל המכוניות שלהם אז המשכתי לקוות 💪.

כמה דקות לקנות לחם החלומי 
ואיך שאני חוזרת לאוטו אני מסתכלת וצוחקת כמעט בקול 🤣: 
אני רואה את החניה מלאה מלאה וצפופה אבל
האוטו שמשמאלי הלך🤣, 
האוטו שמימיני הלך🤣, 
האוטו שמאחורי הלך 🤣🤣🤣🤣
איזה קטע 🤣 איזה כיף לי 😍 
מה שנקרה היה צריך רק לבקש 🤣💪

אז נכון שיש הרבה דרכים לפרש את אירוע הקטן הזה 
אבל אני בוחרת לראות אותו כיצירת מציאות  
וזה כל כך עשה לי טוב ללב שהצלחתי, שהקשיבו לי, שיצא נעים ופשוט וקל 😍 כמו שאני אוהבת 💕

ולכל הספקנים, פייר אתם לא יותר בטוחים ממני אם זה נכון או לא 😜
אותי יצרתי מציאות ואולי לא
אבל אם לחשוב שכן עשה לי כזה רגע של נחת אני נשארת דבקה באמונה שלי 😍.
תנסו ❣️ זה מאיר את היום ואת השבוע ❣️

אז שבת שלום לכולם 
ויצירת מציאות נעימה לכולנו